הליכות ג'יין התקיימו היום, שישי, 01/05/2015, ברחבי העיר חיפה וימשיכו מחר במספר רב של מוקדים. אנחנו התלווינו לסיור מרתק בשכונת עין הים, עם תושבי השכונה.
במהלך הסיור ביצענו מסלול מעגלי בשכונה, ואף ביקרנו בבית של תושב השכונה.
תושבי עין הים הדריכו אותנו וסיפרו על ה דו קיום המתקיים בעין הים, שהיא שכונה מעורבת (יהודים וערבים). ראינו את הקשיים (הרבים) העומדים בפני תושב המנסה להגיע לים ולחצות את הכביש הסואן ומסילת הברזל.
קשה שלא להתרשם מהפוטנציאל העצום של עין הים, שעשוי להתממש אם וכאשר ישקעו את מסילת הברזל מתחת לקרקע ויאפשרו מעבר פתוח לחוף הים.
ראיינתי את ד"ר זיוה קולודני, מובילת פרוייקט "בדרך אל הים" בחיפה
צפו ב-HD-1080P. מומלץ להגדיל למסך מלא
מחר, יום שבת, 02/05/2015, יימשכו הסיורים. אנא התעדכנו כאן:
וכאן:
ג'יין ג'ייקובס ששינתה את הדרך שבה אנחנו מסתכלים על ערים
כתבתו של ינון גבע – חברת Vplan
פסטיבל הליכות ג'יין קרוי על שמה של ג'יין ג'ייקובס, שאמנם הלכה לעולמה לפני כמעט עשור, אבל עבור מי שעוסק במה שמכונה "עירוניות", היא עדיין היא עדיין אחת הכותבות החשובות ביותר. הדבר הסיבה לכך היא שג'ייקובס ששינתה את הדרך שבה אנחנו מסתכלים על ערים. עבור מתכננים – בתקופתה של ג'ייקובס כמו גם היום – עיר מורכבת משכונות, ושכונות הן יחידה סגורה עם בית ספר, מרכז מסחרי ופארק. כל מה שאזרח ממוצע צריך, אבל ללא נשמה יתרה. אבל ג'ייקובס הבינה שאנחנו אוהבים את העיר ואת השכונה שלנו מכיוון שאלו מקומות חיים ומלאי מורכבויות, פעילויות שונות ואנשים שונים. במקום להסתכל על העיר ממעוף הציפור, ג'ייקובס הראתה שהחלקים שאנחנו הכי אוהבים בעיר אלו דווקא המקומות שבהם יש גיוון ועושר, ושאת המקומות האלה אפשר למצוא רק מנקודת המבט של הולך הרגל ברחוב.
זו גם הנקודה המרכזית שהנחתה אותי בהליכות שלנו בחיפה. בסיורים שבהם השתתפתי, המדריכים היו בעיקר אנשי מקצוע, מומחים בתחומם – אדריכלים, ארכיאולוג, אגרונום, מנהל בית ספר. כל אחד מהם מתמודד ביום יום עם דילמות והחלטות מקצועיות במטרה לשרת את הדבר החמקמק שמכונה "טובת הציבור". במפגש עם ציבור תושבים מתעניינים, הדילמות הללו הופכות מדיאלוג פנימי לדיאלוג חיצוני, שבו הציבור לומד משהו מהתהליך המקצועי, ואיש המקצוע מצידו הופך את העבודה לסיפור-עם, שיש לו פיתולים ואנקדוטות והכי חשוב – קהל שמקשיב ומגיב.
העיר מגובה המדרכה
אבל כמובן שבשביל שיחה בלבד אפשר להישאר בחדר סגור, והרי מטרתנו הייתה להכיר את העיר מגובה המדרכה. היה כיף במיוחד לראות כיצד קהל חיפאי ברובו (עם לא מעט ילידי העיר שהעבירו בה את כל חייהם) לומד להכיר מקומות חדשים, או להכיר מחדש מקומות מוכרים. כמה חיפאים יכולים, למשל, לומר שהם שוטטו פעם בשכונת שער העלייה? למעשה, עבור מי שגדל על ההר ועם הפנים למפרץ, הנוף בשכונות מערב חיפה נראה כמעט לא-חיפאי. ובכל זאת זהו חלק משמעותי מהעיר, ויש בו נכסים וכוחות קהילתיים שעליהם גאוות השכונות הללו.
קנה מידה של רחובות בודדים
אסיים בעוד טעימה מג'ייקובס, שניסתה כאמור לשבור את המודל המודרניסטי של "שכונה". תחושת "השכונתיות" שלנו, כך היא טענה, יכולה להתקיים בקנה מידה של רחובות בודדים בו כולם מכירים את כולם, אבל גם בקנה מידה גדול בהרבה.
חברת Vplan"השכונה" הגדולה היא זו שאיננה פיזית אלא קהילתית ותודעתית, ומחברת בין אנשים על פני הכרך כולו (וזה נכתב בראשית שנות ה-60, הרבה לפני הרשת). עבורי, הכוח החשוב ביותר של הפסטיבל הזה הוא בפוטנציאל של יצירת שכונה כזו, שהיא תחושת שייכות וערבות הנולדת מכך שאנחנו מכירים את העיר, בעיניים ובמיוחד ברגליים.
תמונות מהסיור בעין הים
צילום: ירון כרמי – חי פה בים
עין הים
הפעילים ב"סובב עין הים"
לא ניתן להגיב